"סכרת איזון טבעי"

הטיפול התרופתי בסוכרת סוג 2 ניתן במטרה להוריד את רמות הסוכר בדם, וטיפול זה מותאם לחולים לאחר שאובחנו עם סוכרת, לפני שהדרדרו למצב המצריך טיפול בהזרקות אינסולין ולעיתים נמשך גם לאחר שכבר ניתן טיפול באינסולין. התרופות לסוכרת סוג 2 נחלקות למספר קבוצות שיפורטו במדריך זה.

ביגואנידים

התרופות המוכרות ביותר לסוכרת, המהוות את השלב הטיפולי הראשון במחלה (קו טיפול ראשון), הן תרופות ממשפחת הביגואנידים (Biguanides). בעבר נכללו מספר חומרים פעילים בקבוצה זו, ואילו כיום הקבוצה כוללת רק תרופות המכילות את החומר הפעיל מטפורמין (Metformin), המשווקות בישראל בשמות גלוקומין, גלוקופאג' ומטפורמין טבע. קבוצה זו, שנמצאת בשימוש כבר עשרות שנים, נחשבת לזולה מאוד (גנרית). לפי מחקרים, הירידה הממוצעת בערכי ההמוגלובין המסוכרר בקרב מטופלים בביגואנידים אחרי שישה חודשי טיפול היא בין 1.5% ל-2%. התרופה מאושרת לטיפול בסוכרת סוג 2 לילדים מעל גיל 10 ומבוגרים.

מטפורמין (גלוקומין, גלוקופאג', מטפורמין טבע) 

מתי משתמשים: התרופה משמשת כטיפול בקו ראשון לסוכרת סוג 2, וניתנת מיד עם האבחון, וממשיכה להינתן לכל אורך הטיפול במחלה, גם לאחר המעבר לאינסולין. ישנן מספר תרופות לסוכרת מקבוצות אחרות שמשולבות עם מטפורמין, כפי שיפורט בהמשך המדריך, כדי לחסוך נטילה של תרופות רבות.

אופן פעולה: למטפורמין יש כיום מנגנון פעולה ייחודי מבין התרופות לסוכרת, ללא חומרים פעילים מתחרים. התרופה מפחיתה את ייצור הגלוקוז בכבד, ומובילה לירידה בערכי ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C) המעיד על ממוצע רמות הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים. כמו כן, התרופה הוכחה כמגבירה את רגישות הגוף לאינסולין הקיים, ומעלה את רמות הגלוקוז הנספגות ברקמות הגוף, לרבות שרירי השלד.

מספר מחקרים שפורסמו בעבר וסוכמו במאמר שפורסם בדצמבר 2013 בכתב העת JAMA Pediatrics העלו כי מטפורמין הניתן לילדים הסובלים מסוכרת סוג 2 תורם גם לירידה במשקל, בהבדל מתרופות אחרות לסוכרת שיש להן דווקא תופעת לוואי של עלייה במשקל, וכיום יש מומחים הממליצים על מטפורמין למבוגרים ומתבגרים למטרה זו, למרות שלא מדובר בהתוויה מאושרת והשפעת התרופה על הירידה במשקל ככל הנראה מתונה. בנוסף, עבודות לפני כעשור הראו כי מטפורמין גם מפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם ומפחית ב-33% את התמותה ממחלות אלו, וזאת בעוד שהסיכון למחלות לב גבוה יותר בקרב חולי סוכרת בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ובמנגנון שעדיין לא פוענח במלואו.

אופן נטילה: מטפורמין נוטלים אחרי האוכל, בכדור המכיל 850 מ"ג חומר פעיל, כ-1 עד 3 כדורים ליום. בארה"ב ומדינות מערביות נוספות קיים גם כדור מטפורמין בעל השפעה מתמשכת שניתן ליטול אחת ליום (metformin long acting). בישראל מטפורמין בשחרור מושהה אינו משווק כתרופה בודדת, אלא רק בתרופה קסיגדו (Xigduo) בשילוב עם התרופה פורקסיגה מקבוצת מעכבי SGLT2 – כפי שיפורט בהמשך המדריך.

סל התרופות: מטפורמין כלול בסל הבריאות הממלכתי בישראל.

תופעות לוואי והתוויות נגד: התרופה אינה ניתנת לשימוש בקרב חולי סוכרת שפיתחו סיבוכים בכבד או בכליות. לדברי פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון בחולון ונשיא האגודה הישראלית לסוכרת, "חולים עם פגיעה משמעותית בכבד אינם מקבלים מטפורמין, אולם חולים עם פגיעת כבד קלה כמו כבד שומני יכולים לקבל מטפורמין". בקרב סוכרתיים נהוג לבחון את מדד ה-GFR לקצב סינון הדם כדי לאמוד את תפקוד הכליות, וכשהמדד נמוך מ-30 – אין לתת טיפול במטפורמין. כשהמדד הוא בין 30 ל-60 – מקובל לתת מינון נמוך יותר של מטפורמין, וכשהמדד מעל 60 – ניתן לתת מטפורמין במינון המקובל. לדברי פרופ' ויינשטיין, "יש רופאי משפחה שמורים להפסיק מטפורמין כבר כשהרמה יורדת מתחת ל-60 – וזה בעייתי מאוד, כי החולים עלולים לצאת מאיזון ולהדרדר לצורך באינסולין. כתוצאה מכך, חולים גם נוטים להאשים מטפורמין בהידרדרות במצב הכליות שלהם, בעוד הפגיעה בכליות היא תוצאה של הסוכרת ולא תופעת לוואי של התרופה".

מטפורמין עשוי לגרום לתופעות לוואי במערכת העיכול, וכן לירידה במשקל, ונחשב ככלל לתרופה בטוחה על רקע שנים ארוכות של ניסיון עמה. תופעות לוואי שכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות אצידוזיס (חמצת מטבולית) על רקע עודף בחומצה לקטית – ומסיבה זו חולים עם אי ספיקת כליות לא יכולים להשתמש בתרופה, וכן שלשולים, בחילות, הקאות וגזים. תופעות לוואי נוספות כוללות חולשה ותשישת (אסתניה), ירידה ברמות ויטמין B12 בדם, שינויי התנהגות וחרדה וראייה מעורפלת.

הנחיות מיוחדות: נהוג לנטר את רמות ויטמין B12 בדם באופן תקופתי בקרב מטופלים עם מטפורמין, בגלל החשש ממחסור בוויטמין – לרוב אחת לשנה. יש להפסיק את הנטילה של מטפורמין לקראת ביצוע בדיקות הדמיה שעושות שימוש בחומרי ניגוד. כאמור, מטפורמין נוטלים אחרי האוכל.

אינקרטינים

אינקרטינים (Incretins) מהווים שם כולל לתרופות הפועלות להשפיע על מנגנונים עקיפים כדי לעודד הפרשה של אינסולין מהלבלב ולסייע באופן זה לאיזון רמות הסוכר בדם. במשפחת האינקרטינים שתי קבוצות של תרופות: אלו הפועלות במנגנון הקרוי 'אנלוגים להורמון GLP1' הניתנות בהזרקה ואלו הפועלות במנגנון אחר של 'מעכבי האנזים DPP-4' וניתנות בכדורים.

מתי משתמשים: כיום התרופות מסוג אינקרטינים ניתנות כקו טיפול שני לחולי סוכרת, לאחר יציאה מאיזון עם מטפורמין בלבד. נהוג לתת תחילה את הכדורים מקבוצת 'מעכבי DPP-4' שאינם דורשים הזרקות, למרות שתרופות אלה אינן בסל הבריאות הממלכתי – אם כי ניתנות לרכישה בהנחות של עד 50% דרך הביטוחים המשלימים של קופות החולים. בהמשך, במידה והכדורים אינם מסייעים – מקובל לעבור לטיפול בתרופות ה'אנלוגים להורמון GLP1' אשר ניתנים בהזרקה, ונחשבים ליעילים יותר, וכן כלולים בסל הבריאות הממלכתי.

לדברי פרופ' ויינשטיין, "ההתאמה של זריקה או כדור תלויה בחולה, אך לרוב יעשה תחילה ניסיון לטפל בכדורים, ובמידה ואלו אינם יעילים – לעבור להזרקות. ברמה העקרונית הכדורים חלשים יותר מהזריקות בהורדת רמות הסוכר בדם. בנוסף, הזריקות מורידות במשקל ואילו הכדורים אינם מעלים במשקל, אך גם לא מורידים אותו. לעומת זאת, בחילות – המהוות תופעת לוואי אופיינית של זריקות אינקרטינים – פחות שכיחות בקרב נוטלי כדורים".

מעכבי DPP-4

אופן פעולה: תרופות מקבוצת מעכבי DPP-4 הן תרופות המעלות את ריכוזו בגוף של ההורמון/חלבון GLP-1 – הורמון טבעי של הגוף שמופרש מרירית המעי ונמצא במחסור בקרב חולי סוכרת, לצד המחסור בהורמון האינסולין. כשרמות הורמון GLP-1 עולות, חלה הגברה בהפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב. התרופות הניתנות בכדורים משפיעות על עלייה בריכוז GLP-1 במנגנון עקיף, באמצעות עיכוב הפירוק שלו (דגרדציה) על ידי אנזים המכונה דיפפטידיל-פפטידאז-4, ובקיצור DPP-4. שילוב התרופות הללו עם מטפורמין מגביר את השפעתן, וכיום גם משווקות תרופות משולבות הכוללות מעכבי DPP-4 ומטפורמין בטבליה אחת.

הירידה המוצעת בערכי ההמוגלובין המסוכרר בדם (HbA1C) כתוצאה מהשימוש בתרופות אלה בחלוף שישה חודשי טיפול נאמדת ב-0.74%.

מתי משתמשים: התרופות מהוות קו טיפול שני בסוכרת סוג 2, לאחר מטפורמין, וניתנות לצד מטפורמין כשזה לבדו אינו מצליח לשמר איזון של רמות הסוכר בדם. לדברי פרופ' ויינשטיין, "בין התרופות השונות בקבוצה זו אין הבדלים משמעותיים, אולם מאחר והן מופרשות מהכליות, כשתפקודי הכליות מתחילים להדרדר לכדי אי ספיקה – יש צורך בהפחתת המינון. טרג'נטה היא התרופה היחידה בקבוצה זו המופרשת מהמעי, ולכן אין צורך בשינוי המינון הניתן ממנה עקב החמרה במצב הכליות".

ג'נוביה

התרופה ג'נוביה (Januvia) המכילה את החומר הפעיל סיטגליפטין (Sitaglip[tin) הייתה למעכב DPP-4 הראשון שאושר לשיווק כטיפול בסוכרת בשנת 2006.

אופן נטילה: התרופה ניתנת באופן מקובל בטבלייה אחת ליום, או במינון בהתאם להנחיית רופא, וניתן ליטול אותה עם או בלי האוכל.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות, וכן היפוגליקמיה, תופעות אלרגיות חמורות העלולות להוביל לשוק אנפילקטי, סיבוכים בכליות שעלולים להוביל לצורך בדיאליזה וכאבי מפרקים חמורים. תופעות הלוואי השכיחות לתרופה כוללות זיהום בדרכי הנשימה העליונות, אף סתום או נוזל, כאבי גרון, כאבי ראש, אי נוחות בבטן ושלשולים, עלייה באנזימי כבד, עצירות, כאבי שרירים, כאבים בזרוע או ברגליים, כאבי גב, הקאות, מחלות ריאה מסיבה לא ידועה (מחלת ריאות אינטרסטיציאלית), דלקת מפרקים ניוונית, סחרחורת, גרד ונפיחות של הידיים והרגליים שמתפתחת לעתים בנטילה משולבת עם רוזיגליטזון (אבנדיה).

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות, ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה.

ג'נואט

התרופה ג'נואט (Januet) היא למעשה גלולה משולבת המכילה ג'נוביה (Januvia) ומטפורמין. מאחר ורכיב המטפורמין הכלול בתרופה אינו משפיע ליממה שלמה, יש ליטול אותה מספר פעמים ביום.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה מספר פעמים ביום, כשהמינון מותאם לרוב על ידי הרופא, ויש ליטול אותה עם הארוחות כדי להפחית את הסיכויים להפרעות במערכת העיכול.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות אצידוזיס (חמצת מטבולית) המהווה את אחד הסיבוכים של מטפורמין על רקע עודף בחומצה לקטית – ומסיבה זו חולים עם אי ספיקת כליות לא יכולים להשתמש בתרופה, וכן דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות, היפוגליקמיה, תופעות אלרגיות חמורות העלולות להוביל לשוק אנפילקטי, סיבוכים בכליות שעלולים להוביל לצורך בדיאליזה וכאבי מפרקים חמורים. תופעות הלוואי השכיחות לתרופה כוללות זיהום בדרכי הנשימה העליונות, אף סתום או נוזל, כאבי גרון, כאבי ראש, אי נוחות בבטן ושלשולים, עלייה באנזימי כבד, עצירות, כאבי שרירים, כאבים בזרוע או ברגליים, כאבי גב, הקאות, מחלות ריאה מסיבה לא ידועה (מחלת ריאות אינטרסטיציאלית), דלקת מפרקים ניוונית, סחרחורת, גרד ונפיחות של הידיים והרגליים שמתפתחת לעתים בנטילה משולבת עם רוזיגליטזון (אבנדיה).

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה. את התרופה כאמור יש ליטול עם ארוחות.

גאלבוס

התרופה גאלבוס (Galvus) המכילה את החומר הפעיל וילדגליפטין (Vildagliptin) מהווה מתחרה לג'נוביה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות של 50 מ"ג חומר פעיל, פעם אחת בבוקר או פעמיים – בבוקר ובערב, על פי המינון המותאם על ידי הרופא.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי:  תופעות הלוואי החמורות של התרופה כוללות תגובות אלרגיות חמורות, הפרעות בכבד הבאות לידי ביטוי בהצהבת העור, שתן כהה ובחילות ואובדן תיאבון, דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות והיפוגליקמיה. תופעות לוואי שכיחות שנקשרו לתרופה כוללות סחרחורות, כאבי ראש, עצירות, נפיחות בידיים וברגליים (בצקות), כאבי מפרקים, רמת גלוקוז נמוכה בדם, ובמקרים חריגים כאבי גרון, נזלת וחום גבוה.

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה.

יוקריאס

התרופה יוקריאס (Eucreas) היא למעשה גלולה משולבת המכילה גאלבוס (Galvus) ומטפורמין. מאחר ורכיב המטפורמין הכלול בתרופה אינו משפיע ליממה שלמה, יש ליטול אותה מספר פעמים ביום.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה מספר פעמים ביום, לרוב פעמיים, כשהמינון מותאם לרוב על ידי הרופא, ויש ליטול אותה עם הארוחות או מיד בסופן כדי להפחית את הסיכויים להפרעות במערכת העיכול.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות אצידוזיס (חמצת מטבולית) המהווה את אחד הסיבוכים של מטפורמין על רקע עודף בחומצה לקטית – ומסיבה זו חולים עם אי ספיקת כליות לא יכולים להשתמש בתרופה, וכן תגובות אלרגיות חמורות, הפרעות בכבד הבאות לידי ביטוי בהצהבת העור, שתן כהה ובחילות ואובדן תיאבון, דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות והיפוגליקמיה. תופעות לוואי שכיחות שנקשרו לתרופה כוללות סחרחורות, כאבי ראש, עצירות, נפיחות בידיים וברגליים (בצקות), כאבי מפרקים, רמת גלוקוז נמוכה בדם, ובמקרים חריגים כאבי גרון, נזלת וחום גבוה, ירידה ברמות ויטמין B12 והפרעות בתפקודי כבד.

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה. כאמור, ש ליטול את התרופה עם הארוחות או מיד בסופן.

טרג'נטה

התרופה טרג'נטה (Trajenta) המכילה את החומר הפעיל לינגליפטין (Linagliptin) שייכת אף היא למעכבי DPP-4. בשונה מג'נוביה וגאלבוס, טרג'נטה עוברת פירוק בכבד, ולכן ניתן ליטול אותה ללא צורך בשינויים במינון בהתאם לתפקודי כליות (הנמדדים על ידי מדד ה-GFR).

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה, כשהמינון המקובל הוא טבלייה ליום, אולם לעתים ניתנת במינון נמוך מזה בהנחיית רופא.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות, כאבי מפרקים, תגובות עוריות, תגובות אלרגיות קשות והיפוגליקמיה. תופעות הלוואי השכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות אף סתום, נזלת, כאבי גרון, שלשולים, שיעול, דלקת בשלפוחית השתן, רמות שומנים גבוהות בדם, עלייה במשקל, עצירות, כאבי פרקים, כאב גב, כאב ראש, זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כאב בקצות הגפיים ועלייה ברמות חומצת שתן בבדיקות דם.

טרג'נטה דואו

התרופה טרג'נטה דואו (Trajenta Duo) היא למעשה גלולה משולבת המכילה טרג'נטה (Trajenta) ומטפורמין. מאחר ורכיב המטפורמין הכלול בתרופה אינו משפיע ליממה שלמה, יש ליטול אותה מספר פעמים ביום. בשונה מיוקריאס וג'נואט, טרג'נטה דואו עוברת פירוק בכבד, ולכן ניתן ליטול אותה ללא צורך בשינויים במינון בהתאם לתפקודי כליות (הנמדדים על ידי מדד ה-GFR).

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה, כשהמינון המקובל הוא טבלייה אחת פעמיים ביום, עם הארוחות, אולם לעתים ניתנת במינון נמוך מזה בהנחיית רופא.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות אצידוזיס (חמצת מטבולית) המהווה את אחד הסיבוכים של מטפורמין על רקע עודף בחומצה לקטית – ומסיבה זו חולים עם אי ספיקת כליות לא יכולים להשתמש בתרופה, וכמו כן דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות, כאבי מפרקים, תגובות עוריות, תגובות אלרגיות קשות והיפוגליקמיה. תופעות הלוואי השכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות אף סתום, נזלת, כאבי גרון, שלשולים, שיעול, דלקת בשלפוחית השתן, רמות שומנים גבוהות בדם, עלייה במשקל, עצירות, כאבי פרקים, כאב גב, כאב ראש, זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כאב בקצות הגפיים ועלייה ברמות חומצת שתן בבדיקות דם.

אונגלייזה

התרופה אונגלייזה (Onglyza) היא תרופה נוספת מקבוצת מעכבי האנזים DPP-4 המכילה את החומר הפעיל סקסגליפטין (Saxagliptin). מחקרים העלו כי יעילותה דומה לתרופות אחרות מאותה הקבוצה, ובשנים האחרונות נקשר שמה דווקא בהקשר שלילי כתרופה המעלה את הסיכון למחלות לב.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה במינון של 5 מ"ג חומר פעיל, אחת ליום. לאנשים עם הפרעות בתפקוד כלייה מותאם מינון נמוך יותר, לרוב 2.5 מ"ג חומר פעיל ביום.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות תגובה אלרגית חריפה ודלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות. בפברואר 2014 דווח כי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) בוחן האם התרופה אונגלייזהמעלה את הסיכון לאי ספיקת לב. זאת בעקבות מחקר שפורסם בניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין והעלה כי בהשוואה לתרופות אחרות מהקבוצה, התרופה העלתה ב-26% את הסיכון לאשפוזים עם אי ספיקת לב. התרופה אינה מיועדת לחולים עם מחלת כלייה סופנית.

תופעות הלוואי השכיחות שנקשרו לתרופה כוללות רעד, הזעה, חרדה, טשטוש ראיה, דופק מהיר, דקירות בשפתיים, חיוורון, שינוי במצב רוח, ערפול ובלבול, כאב ראש ורעב.

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות, ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה.

קומביגלייז

התרופה קומביגלייז (Kombiglyze) היא למעשה תרופה משולבת המכילה אונגלייזה עם מטפורמין, ונמכרת בטבלייה בשחרור מושהה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות, לרוב 2-1 טבליות ליום, עם האוכל.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות לוואי חמורות שנקשרו לתרופה כוללות אצידוזיס (חמצת מטבולית) המהווה את אחד הסיבוכים של מטפורמין על רקע עודף בחומצה לקטית – ומסיבה זו חולים עם אי ספיקת כליות לא יכולים להשתמש בתרופה, וכמו כן תגובה אלרגית חריפה, היפוגליקמיה והפרעות לא מוסברות בקיבה. בין תופעות הלוואי השכיחות שמיוחסות לתרופה נמנות דלקת בדרכי הנשימה העליונות, תסמיני הצטננות (כאבי גרון ואף סתום או גדוש או מנוזל), דלקת בדרכי השתן, כאבי ראש, שלשולים, בחילות והקאות.

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה. את התרופה כאמור יש ליטול עם אוכל.

ויפידיה

התרופה ויפידיה (Vipidia) מכילה את החומר הפעיל אלוגליפטין (Alogliptin) השייך אף הוא לקבוצת מעכבי האנזים DPP-4. בארה"ב משווק תכשיר זה בשם נסינה (Nesina).

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה, לרוב במינון של 25 מ"ג אחת ליום.

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות לוואי חמורות שנקשרו לתרופה כוללות תגובה אלרגית חריפה ודלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות. תופעות לוואי שכיחות שנקשרו לתרופה כוללות היפוגליקמיה, תסמיני הצטננות (כאבי גרון, אף גדוש או סתום), פריחה, גרד בעור, כאב ראש, כאב בטן, שלשולים והפרעות בדרכי העיכול.

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה.

ויפדומט

התרופה ויפדומט (Vipdomet) מכילה שילוב של החומר הפעיל אלוגליפטין (Alogliptin) המשתייך לקבוצת מעכבי DPP-4 יחד עם התרופה מטפורמין. בארה"ב משווק תכשיר זה בשם קזנו (Kazano).

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות, במינון מומלץ של שתי טבליות פעמיים ביום (בכל טבלייה 12.5 מ"ג אלוגליפטין ו-850 או 1,000 מ"ג מטפורמין).

סל התרופות: התרופה איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך נמכרת בהנחות בביטוחים המשלימים של קופות החולים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות אצידוזיס (חמצת מטבולית) המהווה את אחד הסיבוכים של מטפורמין על רקע עודף בחומצה לקטית – ומסיבה זו חולים עם אי ספיקת כליות לא יכולים להשתמש בתרופה, וכן דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות ותופעות אלרגיות חמורות. תופעות הלוואי השכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות כאבי בטן, שלשולים, אובדן תיאבון, בחילות, הקאות, בשכיחות נמוכה יותר היפוגליקמיה, תסמיני הצטננות (כאב גרון, אף גדוש או סתום), פריחה, גרד, כאבי ראש, בעיות בעיכול, צרבת, הקאות ושלשולים, ובשכיחות נמוכה עוד יותר – ירידה ברמות ויטמין B12 בדם או אנמיה (העדר ברזל בדם) והפרעות בתפקודי כבד.

הנחיות מיוחדות: התרופה עוברת פירוק בכליות ולכן דורשת מעקב אחר תפקודי כליות (באמצעות מדד ה-GFR), וכשאלה נפגעים – יש לדון עם הרופא על הורדת מינון או הפסקת נטילה.

אינקרסינק

התרופה אינקרסינק (Incresync) מכילה שילוב של החומר הפעיל אלוגליפטין (Alogliptin) המשתייך לקבוצת מעכבי DPP-4 והחומר הפעיל פיוגליטזון (Pioglitazone) שמכילה התרופה אקטוס. בארה"ב משווק תכשיר זה בשם אוסני (Oseni). תרופה זו איננה משווקת בישראל, אך יש המקבלים אותה באמצעות טופס 29ג.

אופן נטילה: בטבליות, במינון מומלץ של טבלייה אחת ליום במינון של 25 או 45 מ"ג חומר פעיל.

סל התרופות: התרופה אינה משווקת בישראל, ואינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שמקושרות לתרופה כוללות כאב חזק ופתאומי בעצמות ואי יכולת להתנועע – בעיקר אצל נשים, סיכון מוגבר לסרטן שלפוחית השתן, וכן תסמינים מקדימים לרבות דימום, כאבים או שינויים בהרגלי מתן שתן, וכן דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ובבחילות והקאות ותופעות אלרגיות חמורות.

תופעות הלוואי השכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות היפוגליקמיה, תסמיני התקררות או שפעת (כאב גרון, אף גדוש או סתום), גרד, כאב ראש, כאב בטן, שלשולים, הפרעות במערכת העיכול, צרבת, בחילות, כאבי שרירים, קשיי שינה, חוסר תחושה באזורים שונים בגוף, ראייה מטושטשת או מעורפלת, עלייה במשקל ונפיחות בכפות ידיים ורגליים (בצקות), ובשכיחות נמוכה יותר פריחה.

אנלוגים ל-GLP-1

אופן פעולה: תרופות מקבוצת ה'אנלוגים להורמון GLP-1' (קיצור של Glucagon-like peptide-1), הקרויות גם לעתים תרופות מקבוצת 'GP-1', הן למעשה תרופות שמחקות את פעולתו של ההורמון/חלבון GLP-1. כשרמות הורמון GLP-1 עולות, חלה הגברה בהפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב.

האנלוגים ל-GLP-1 יכולים גם להוביל לירידה בתנועתיות המעי, ומכאן לתופעות לוואי המקושרות לבחילות. עם זאת, הם אינם גורמים לעלייה במשקל ואצל חלק מן החולים נצפתה ירידה במשקל וירידה בתיאבון בשימוש בתרופות אלו. בנוסף, שימוש בתרופות אלו במקביל לנטילת אינסולין אסור.

בישראל משווקות מקבוצה זו מספר רב של תרופות – ביאטה, ביידוריון, ויקטוזה, ליקסומיה וטרוליסיטי, כולן כלולות בסל הבריאות לחולי סוכרת מסוג 2 בהתוויות ספציפיות שיפורטו בהמשך. בעולם קיימות תרופות נוספות מקבוצה זו שאינן משווקות בישראל.

תרופות אלו ניתנות בהזרקה תת עורית, רובן בזריקה 2-1 פעמים ביום, וחלקן אחת לשבוע.

במספר מדינות מערביות מבוצעים כיום מחקרים בתרופה מקבוצה זו המוחדרת בתוך גליל דק מתחת לעור הבטן בהרדמה מקומית למשך מספר חודשים, בעלת אפקט של שחרור מושהה, באופן שיאפשר בעתיד להימנע מהזרקות יומיומיות.

בשנת 2012 דיווח משרד הבריאות בישראל על בחינת הקשר בין שימוש באחת התרופות מקבוצה זו  – ויקטוזה –  לבין דלקת בלבלב וסרטן הלבלב, וזאת בעקבות דיווחים על שישה חולים שטופלו בתרופה ופיתחו סרטן הלבלב. בעקבות הדיווח, באפריל 2013 הודיע המשרד כי יאסוף מידע מקיף על הקשר בין תרופות לסוכרת והסיכון לדלקת בלבלב, ופנה לרופאים לגלות ערנות לקשר אפשרי בין אינקרטינים לדלקת הלבלב. בדיקה של המועצה הלאומית לסוכרת העלתה גם מקרים של סרטן הלבלב בקרב חולי סוכרת שטופלו במטפורמין (ממשפחת הביגואנידים).

במארס 2013 הודיעו מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) והרשות המקבילה האירופית (EMA) על בחינת הקשר בין השימוש באינקרטינים מקבוצת אנלוגים ל-GLP-1 לבין הסיכון לדלקת הלבלב ולשינויים מבניים בתאי הלבלב, וזאת על רקע מחקר שהתפרסם בכתב העת Diabetes שבחן רקמות שנאספו מהלבלב של תורמי איברים שמתו, ובהם גם חולי סוכרת, ומחקר מפברואר 2013 מכתב העת JAMA Internal Medicine שהעלה כי חולי סוכרת המטופלים באינקרטינים מצויים בסיכון גבוה עד פי 2 להתאשפז עם דלקת בלבלב.

מתי משתמשים: לדברי פרופ' ויינשטיין, "תרופות אלה מצויות כולן בסל הבריאות הממלכתי, ויש בניהן הבדלים שונים. ויקטוזה הוכיחה לאחרונה את יתרונה במניעת מחלות לב וכלי דם המהווים סיבוך מוכר של סוכרת, ונמצא כי הנוטלים אותה לוקים ב-24% פחות בתמותה מסיבות קרדיווסקולריות. מחקר דומה על ליקסומיה מצא כי היא אינה מובילה לעלייה בתמותה ממחלות לב וכלי דם, אולם לא נמצא כי היא מעניקה יתרון מניעתי". התרופות מותאמות לחולים בהתאם לנטייתם לצאת מאיזון – אחרי האוכל או לאורך היום. "ביאטה וליקסומיה פועלות על סוכר שעולה אחרי האוכל, לטווח הקצר, ואילו ויקטוזה פועלת לטווח הארוך – לאורך היממה. התרופות ביידורון וטרוליסיטי פועלות לטווח ארוך במיוחד, וניתן ליטול אותן אחת לשבוע", מסביר פרופ' ויינשטיין.

ביאטה

ביאטה (Byetta) המכילה את החומר הפעיל אקסנטיד (Exenatide) היא התרופה הראשונה שאושרה בקבוצת האנלוגים ל-GLP-1, והיא מועילה לרוב תוך חצי שנה לירידה ממוצעת של 0.5% עד 1% בערכי ההמוגלובין המסוכרר. התרופה מהווה אנלוג מהיר פעולה ומשפיעה על רות הסוכר לאחר האוכל, עם זמן מחצית חיים של 2.4 שעות.

אופן נטילה: ביאטה ניתנת בהזרקה תת עורית פעמיים ביום, במינון של 10-5 מיקרוגרם לכל הזרקה.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים בסוכרת סוג 2 עם BMI מעל 30 כשערכי HbA1C מעל 7.5%, או כשה-BMI בין 28 ל-30 יחידות וערכי HbA1C מעל 9%, וכן לחולים שלא סבלו בעבר מדלקת בלבלב (פנקראטיטיס) או אינם סובלים מאי ספיקת כליות (כלומר עם ערכי קראטינין מעל 1.5 יחידות בבדיקת דם) או לאחר כשלון בשתי תרופות חלופיות אחרות לפחות.

תופעות לוואי: תופעות לוואי רציניות הקשורות בתרופה כוללות דלקת בלבלב ותגובה אלרגית קשה. היפוגליקמיה עלולה להתפתח מטיפול משולב של ביאטה עם תרופות מקבוצת סולפונילאוראה או אינסולין. תופעות לוואי שכיחות של התרופה כוללות בחילות, הקאות ושלשולים, ובשכיחות נמוכה יותר כאבי בטן, כאבי ראש, סחרחורות, חולשה, עצבנות, צרבת, ירידה במשקל, ירידה בתאבון, טעם חריג בפה, גיהוקים, עצירות, ולעתים נדירות ירידה בתפקודי כלייה, התייבשות, נשירת שיער, פריחות וגרד ונפיחות באזור הפנים.

ויקטוזה

התרופה ויקטוזה (Victoza) המכילה את החומר הפעיל לירגלוטיד (Liraglutide) מהווה את המתחרה הגדולה של התרופה ביאטה. התרופה מהווה אנלוג מהיר פעולה אולם עם שחרור איטי יותר בגוף מאשר ביאטה, וזמן מחצית חיים של 15-11 שעות, וניתנת בהזרקה אחת ליום, ומותאמת למצבים של יציאה מאיזון רמות הסוכר בדם לאורך היום ולא בהכרח לאחר הארוחות. התרופה הוכחה כמפחיתה ב-24% את הסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם.

אופן נטילה: ויקטוזה ניתנת בהזרקה אחת ליום ומשווקת בצורת תמיסה להזרקה בעט.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים בסוכרת סוג 2 עם BMI מעל 30 כשערכי HbA1C מעל 7.5%, או כשה-BMI בין 28 ל-30 יחידות וערכי HbA1C מעל 9%, וכן לחולים שלא סבלו בעבר מדלקת בלבלב (פנקראטיטיס) או אינם סובלים מאי ספיקת כליות (כלומר עם ערכי קראטינין מעל 1.5 יחידות בבדיקת דם) או לאחר כשלון בשתי תרופות חלופיות אחרות לפחות.

תופעות לוואי: תופעות לוואי רציניות הקשורות בתרופה כוללות היפוגליקמיה, תגובה אלרגית חמורה וחסימת מעיים המהוות תופעות נדירות, ודלקת בלבלב שנחשבת לנדירה מאוד ומתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב, בחילות והקאות. תופעות לוואי שכיחות של התרופה כוללות בחילות, שלשולים, הקאות, כאבי ראש, קלקול קיבה, דלקת בקיבה (גסטריטיס), רפלוקס, כאב או נפיחות בבטן, עצירות, גזים, ירידה בתיאבון, דלקת סימפונות, הצטננות, סחרחורת, דופק מוגבר, עייפות, כאב שיניים ותגובות במקום ההזרקה.

ויקטוזה נמצאה במחקרים בבעלי חיים בסיכון מוגבר לגידול מסוג קרצינומה של תאי C בבלוטת התריס במינון גבוה ובחשיפה ממושכת, ולכן אסורה לשימוש בקרב מטופלים עם קרצינומה מדולרית של בלוטת התריס ותסמונות הפוגעות בבלוטת התריס. באוקטובר 2012 דיווח משרד הבריאות בישראל על בחינת הקשר בין שימוש בויקטוזה לבין דלקת בלבלב וסרטן הלבלב.

ליקסומיה

התרופה ליקסומיה (Lyxumia) המכילה את החומר הפעיל ליקסיסנטיד (Lixisenatide) אושרה לאחר ביאטה וויקטוזה וכן ביידוריון. היא נחשבת בעלת טווח פעולה בינוני בין ביאטה לויקטוזה, וניתנת בהזרקה אחת ליום, בדומה לויקטוזה, ולמרות שזמן מחצית החיים של התרופה הוא 2.8 שעות, היא נקשרת באופן חזק יותר לקולטן של GLP-1 מאשר שאר התרופות (מדד האפיניות, Affinity), עד פי ארבעה משאר האנלוגים ל-GLP-1. השפעתה העיקרית היא על הורדת רמת הגלוקוז לאחר הארוחה (PPG, קיצור של Post Prandial Glucose).

אופן נטילה: ליקסומיה ניתנת בהזרקה אחת ליום ומשווקת בתמיסה להזרקה תת עורית בעט.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים בסוכרת סוג 2 עם BMI מעל 30 כשערכי HbA1C מעל 7.5%, או כשה-BMI בין 28 ל-30 יחידות וערכי HbA1C מעל 9%, וכן לחולים שלא סבלו בעבר מדלקת בלבלב (פנקראטיטיס) או אינם סובלים מאי ספיקת כליות (כלומר עם ערכי קראטינין מעל 1.5 יחידות בבדיקת דם) או לאחר כשלון בשתי תרופות חלופיות אחרות לפחות.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות והנדירות שנקשרו לתרופה כוללות דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב, תגובה אלרגית קשה הכוללת שוק אנפילקטי וכן תפרחת מסוג חרלת (אורטיקריה). תופעות לוואי שכיחות של התרופה כוללות שלשולים, כאבי ראש, היפוגליקמיה, שפעת, הצטננות, סחרחורות, קשיי עיכול, כאבי גב, דלקת בשלפוחית השתן, זיהום ויראלי, רמת סוכר נמוכה בדם, ישנוניות ותגובות מקומיות במקום ההזרקה כגון גרד.

ביידוריון

ביידוריון (Bydureon) היא נגזרת אחרת של החומר הפעיל אקסנטיד (Exenatide) הקיים גם בתרופה ביאטה. התרופה משוחררת באופן איטי ביותר בגוף לאחר הזרקתה, מה שמאפשר טיפול בהזרקה אחת לשבוע בלבד. יתרונה של ביידוריון בהיותה מהתרופות הוותיקות שהוכיחו את יעילותן במחקר שנמשך מעל לשבע שנות טיפול.

אופן נטילה: ביידוריון ניתנת בהזרקה אחת לשבוע במינון של 2 מ"ג חומר פעיל ומשווקת בצורת אבקה וממס ליצירת תרחיף להזרקה בעט.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים בסוכרת סוג 2 עם BMI מעל 30 כשערכי HbA1C מעל 7.5%, או כשה-BMI בין 28 ל-30 יחידות וערכי HbA1C מעל 9%, וכן לחולים שלא סבלו בעבר מדלקת בלבלב (פנקראטיטיס) או אינם סובלים מאי ספיקת כליות (כלומר עם ערכי קראטינין מעל 1.5 יחידות בבדיקת דם) או לאחר כשלון בשתי תרופות חלופיות אחרות לפחות.

תופעות לוואי: תופעות לוואי רציניות הקשורות בתרופה כוללות דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ותגובה אלרגית קשה. היפוגליקמיה עלולה להתפתח מטיפול משולב של ביאטה עם תרופות מקבוצת סולפונילאוראה או אינסולין. תופעות לוואי שכיחות של התרופה כוללות בחילות, הקאות ושלשולים, ובשכיחות נמוכה יותר כאבי בטן, כאבי ראש, סחרחורות, חולשה, עצבנות, צרבת, ירידה במשקרל, ירידה בתאבון, טעם חריג בפה, גיהוקים, עצירות, ולעתים נדירות ירידה בתפקודי כלייה, התייבשות, נשירת שיער, פריחות וגרד ונפיחות באזור הפנים.

טרוליסיטי

התרופה טרוליסיטי (Trylicity) המכילה את החומר הפעיל דולגלוטיד (Dulaglutide) היא אנלוג של GLP-1 המשוחרר באופן איטי לאחר ההזרקה, ומהווה מתחרה לביודריון, שכן גם היא ניתנת בהזרקה אחת לשבוע בלבד. בשונה ממנה, טרוליסיטי משווקת במזרק אוטומטי מוכן לשימוש, ללא צורך בהכנה מקדימה של התמיסה להזרקה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בהזרקה אחת לשבוע במינון של 0.75 מ"ג או 1.5 מ"ג חומר פעיל.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים בסוכרת סוג 2 עם BMI מעל 30 כשערכי HbA1C מעל 7.5%, או כשה-BMI בין 28 ל-30 יחידות וערכי HbA1C מעל 9%, וכן לחולים שלא סבלו בעבר מדלקת בלבלב (פנקראטיטיס) או אינם סובלים מאי ספיקת כליות (כלומר עם ערכי קראטינין מעל 1.5 יחידות בבדיקת דם) או לאחר כשלון בשתי תרופות חלופיות אחרות לפחות.

תופעות לוואי: תופעות לוואי רציניות הקשורות בתרופה כוללות דלקת בלבלב שמתבטאת בכאב בטן חריף וממושך שעלול להקרין לגב ותגובה אלרגית קשה. תופעות לוואי שכיחות מאוד של התרופה כוללות בחילות, הקאות, שלשולים וכאבי בטן, ותופעות לוואי שכיחות כוללות היפוגליקמיה, ירידה בתיאבון, בעיות בעיכול, עצירות, גזים, נפיחות בבטן, ריפלוקס, גיהוקים, עייפות, עלייה בדופק והאטה בהולכת הזרמים החשמליים בלב.

מעכבי SGLT 2

בשנים האחרונות נכנסת לשוק העולמי קבוצה חדשה של תרופות לחולי סוכרת סוג 2 הקרויה 'מעכבי SGLT 2'. תרופות אלו פועלות במנגנון שונה, באמצעות עיכוב ספיגת הגלוקוז בכליה, הגברת הפרשת הגלוקוז בשתן ובאופן זה הורדת רמות הסוכר בדם.

אופן פעולה: בתהליך סינון הדם והשתן שמבוצע בכליות, הגלוקוז עובר ספיגה מחדש על ידי מעביר (טרנספורטר) הקרוי SGLT 2 – קיצור של Sodium-GLucose Transporters -2. שנים רבות נחקר עיכוב בפעילותו של מעביר זה ככלי לטיפול בסוכרת ובשנים האחרונות אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי שלוש תרופות שונות החוסמות את פעילות המוליך, וכך גורמות לעליית הפרשת הגלוקוז בשתן, ולירידה ברמות הגלוקוז בדם, וכן לירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C) לאורך זמן. בישראל מאושרות לשימוש שלוש תרופות מקבוצה זו – פורקסיגה, ג'ארדיאנס ואינבוקנה.

מתי משתמשים: תרופות מקבוצת SGLT 2 מהוות כיום בסל הבריאות בישראל קו טיפול שני בסוכרת בקרב חולים שעברו אירועי לב. לדברי פרופ' ויינשטיין, "מאחר ותרופות אלה הוכיחו את יעילותן בהורדת רמות הסוכר בדם כבר מהיום הראשון למתן התרופה, לרבות השפעה על הורדת משקל הגוף והורדת לחץ הדם, וכן שימור התפקוד הכלייתי – יש הטוענים כי הן אף מאיימות על מיקומה של מטפורמין כקו טיפול ראשון עתידי בסוכרת סוג 2".

פורקסיגה

התרופה פורקסיגה (Forxiga) המכילה את החומר הפעיל דפגליפלוזין (Dapagliplozin) היא הראשונה שאושרה לשיווק מקבוצת מעכבי SGLT 2 על ידי רשות התרופות האירופית בשנת 2012. בימים אלה מנוהל מחקר הבוחן את יעילותה של התרופה במניעת מחלות לב וכלי דם.

אופן נטילה: בטבליות, לרוב טבלייה במינון של 10 מ"ג אחת ליום, ובמינון מופחת של 5 מ"ג במידה וקיימים ליקויים בתפקודי כבד. מומלצת נטילת הטבלייה באותה השעה מדי יום.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולי סוכרת סוג 2 העומדים בתנאים הבאים: ערכי המוגלובין מסוכרר (HbA1C) של 7.5% ומעלה חרף טיפול קודם במחלה, ערכי eGFR (ערכי סינון גלומרולרי האומדים את התפקוד הכלייתי) של 45 מ"ל.דקה.1.73 מ"ר ומעלה, ובמידה ואובחנו במקביל עם התקף לב (אוטם שריר הלב), מחלת לב איסכמית או שנאלצו לעבור ניתוח מעקפים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שמיוחסות לתרופה כוללות התייבשות (אובדן נוזלים), זיהום חמור בדרכי השתן והיפוגליקמיה. תופעות הלוואי השכיחות שנקשרו לתרופה כוללות זיהום פטרייתי באיזור אבר המין (בייחוד דלקת בנרתיק בקרב נשים), כאב גב, מתן תכוף של שתן או מתן שתן רב מדי, שינויים ברמות הכולסטרול בדם, שינויים בכמות תאי הדם האדומים, סחרחורת, ובשכיחות נמוכה יותר צמא, עצירות, השתנה לילית, יובש בפה, ירידה במשקל, שיניים בבדיקות דם וירידה בפעילות הכליה.

קסיגדואו

התרופה פורקסיגה משווקת בארה"ב בשילוב עם התרופה מטפורמין בטבלייה אחת בשם קסיגדואו (Xigduo). המטפורמין בטבלייה זו הוא מטפורמין בשחרור מושהה, והיתרון הוא בכך שאין צורך ליטול את התרופה מספר פעמים ביום, והיא ניתנת אחת ליום בלבד, בהבדל מתרופות אחרות המכילות מטפורמין. יש ליטול את התרופה עם הארוחה כדי להקטין את הסיכון לסיבוכים במערכת העיכול.

ג'ארדיאנס

התרופה ג'ארדיאנס (Jardiance) היא תרופה נוספת מקבוצת מעכבי SGLT 2, המכילה את החומר הפעיל אמפגליפלוזין (Empagliflozin). תרופה זו אושרה על ידי משרד הבריאות לראשונה כתרופה עם התוויה קרדיווסקולרית לחולי סוכרת, כלומר להפחתת תמותה ממחלות לב וכלי דם בקרב חולי סוכרת סוג 2 הסובלים במקביל ממחלות לב, וזאת לאחר שהוכחה כיעילה בהפחתה של 38% בתמותה ממחלות לב וכלי דם.

אופן נטילה: התרופה משווקת בטבליות מצופות, ניתן לרוב במינון התחלתי של 10 מ"ג חומר פעיל – פעם ביום, כשהמינון לרוב מועלה בהמשך ל-25 מ"ג ליום.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולי סוכרת סוג 2 העומדים בתנאים הבאים: ערכי המוגלובין מסוכרר (HbA1C) של 7.5% ומעלה חרף טיפול קודם במחלה, ערכי eGFR (ערכי סינון גלומרולרי האומדים את התפקוד הכלייתי) של 45 מ"ל.דקה.1.73 מ"ר ומעלה, ובמידה ואובחנו במקביל עם התקף לב (אוטם שריר הלב), מחלת לב איסכמית או שנאלצו לעבור ניתוח מעקפים.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שנקשרו לתרופה כוללות סיבוכים בכליות, היפוגליקמיה ועלייה בשומנים בדם. תופעות לוואי שכיחות לתרופה כוללות זיהומים בדרכי השתן, זיהום פטרייתי בנרתיק או בפין, זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, שינויים ברמות השומנים בדם, כאבי פרקים, בחילות וצמא, ובשכיחות נמוכה יותר ירידה בנפח הדם – המלווה בירידה בלחץ הדם ובהתייבשות ועלייה בתכיפות מתן שתן או בכמות השתן.

אינבוקנה

אינבוקנה (Invokana) היא תרופה נוספת מקבוצת מעכבי SGLT 2 המכילה את החומר הפעיל קנגליפלוזין (Canagliflozin), שהייתה הראשונה שזכתה באישור מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) בשנת 2013, כשנה לאחר אישור פורקסיגה באירופה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות, אחת ליום, לרוב במינון התחלתי של 100 מ"ג חומר פעיל, שבהמשך מועלה למינון 300 מ"ג ליום בהתאם להנחיות הרופא המטפל. הסובלים מסיבוכים בתפקוד הכליות נותרים לרוב עם מינון יומי של 100 מ"ג.

סל התרופות: התרופה אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי. בימים אלה נערך מחקר על יעילותה במדינות שונות, לרבות בישראל.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי החמורות שמיוחסות לתרופה כוללות התייבשות (אובדן נוזלים), זיהום פטרייתי באיזור אבן המין (ובייחוד דלקות בנרתיק בקרב נשים ובפין בקרב גברים), סיבוכים בתפקודי כליות, רמות גבוהות של אשלגן בדם (היפרקלמיה), קטואצידוזיס, היפוגליקמיה, תגובה אלרגית חריפה ושברים בעצמות. תופעות הלוואי השכיחות שנקשרו לתרופה מונות זיהומים בדרכי השתן, מתן דחוף של שדתן או מתן כמויות גדולות של שתן, עצירות, צמא, בחילות, עלייה ברמות הכולסטרול בדם ועלייה ברמות תאי הדם האדומים בדם (המטוקריט), ובמקרים פחות שכיחים פריחות ותפרחות בעור, שינויים בתפקודי כליות ועלייה ברמות הזרחן (פוספאט) בדם.

סולפונילאוריאה

תרופות מקבוצת הסולפונילאוריאה (Sulphonylureas) הן הוותיקות ביותר מבין התרופות הניתנות דרך הפה לסוכרת סוג 2, פרט למטפורמין. בשנים האחרונות עולה החשש מהטיפול בתרופות אלה שנקשר לסיכון מוגבר לאירועי היפוגליקמיה, למחלות לב וכלי דם וכן לעלייה במשקל, וכיום משווק דור שני של תרופות מקבוצה זו עם סיכון נמוך יותר לתופעות לוואי.

בקבוצה זו נכללות מספר תרופות לרבות אמריל וגלובן הרשומות בישראל, ותרופות נוספות שאינן רשומות בישראל, וניתן להשיגן באמצעות טופס 29 ג' – כגון גליפיזיד, גליבוריד וגליקלאזיד.

תרופות המעודדות הפרשת אינסולין נחשבות זולות, אך אינן בשימוש נרחב בישראל על רקע ריבוי תופעות לוואי, לרבות עלייה במשקל והתקפי היפוגליקמיה.

אופן פעולה: תרופות מקבוצת סולפונילאוראה מעכבות את תעלת האשלגן (K) שבתאי הבטא בלבלב, וכך גורמות לעלייה ברמות הסידן בתאים ולעידוד הלבלב להפריש יותר אינסולין. מסיבה זו, תרופות אלו יעילות רק בקרב חולים שיש להם הפרשה כלשהי של אינסולין מהלבלב, ואינן יעילות עבור חולים בסוכרת סוג 1 שאינם מייצרים כלל אינסולין.

לפי מחקרים, הירידה הממוצעת בערכי ההמוגלובין המסוכרר בקרב מטופלים בתרופות הסולפונילאוראה בחלוף שישה חודשי טיפול היא בין 1% ל-2%.

מתי משתמשים: תרופות אלו ניתנות כיום בשילוב עם מטפורמין או תרופות ממשפחת הגליטזונים, לרוב כקו טיפול שני, ויעילות בעיקר בקרב חולים מעל גיל ארבעים הסובלים מסוכרת מסוג 2 פחות מעשר שנים. לדברי פרופ' ויינשטיין, "התרופות יעילות בעיקר בשנים הראשונות של הסוכרת, אם כי בשנים האחרונות כשיש חלופות טובות יותר – הן עוברות למקום האחרון מבחינת סדר העדיפויות של קו טיפול שני. התרופות למעשה מוציאות מהלבלב אינסולין עד שהוא חדל מלפעול, וכיום המטרה היא לשמר את תפקוד הלבלב כמה שיותר, ולא לסחוט אותו כמו תפוז, ולכן הנטייה כיום להעדיף תרופות אחרות".

גלובן

התרופה גלובן (Gluben) מכילה את החומר הפעיל  גליבנקלמיד (Glibenclamide), מהווה את אחת התרופות מקבוצת סולפונילאוראה, אם כי מדובר בתכשיר שנחשב כיום למיושן, ואינו נמצא בשימוש נרחב בקרב חולי סוכרת.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה במינון של 5 מ"ג חומר פעיל, אחת ליום. יש ליטול את התרופה תוך כדי או זמן קצר לאחר הארוחות, ומטרתה להגביר את הפרשת האינסולין בתגובה לארוחה.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים עם סוכרת סוג 2.

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות בין השאר בחילות, הקאות ותחושת מלאות ברום הבטן. תופעות לוואי נוספות שנקשרו לתרופה כוללות כאמור היפוגליקמיה, וכן רגישות לאור, הפרעות בתפקודי כבד, רמות נתרן נמוכות בדם (היפונתרמיה), תגובות אלרגיות קשות (שוק אנפילקטי) ואנמיה המוליטית.

אמריל

התרופה אמריל (Amaryl) מכילה את החומר הפעיל גלימפיריד (Glimepiride), ונחשבת לתרופה מהדור השני לקבוצת סולפונילאוראה, מאחר והיא גורמת פחות להיפוגליקמיה ופחות סיכון לבבי בהשוואה לתרופות מהדור הראשון.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבלייה במינון של 1 עד 4 מ"ג חומר פעיל, אחת ליום. יש ליטול את התרופה תוך כדי או זמן קצר לאחר הארוחות, ומטרתה להגביר את הפרשת האינסולין בתגובה לארוחה.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים עם סוכרת סוג 2.

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות בין השאר עלייה במשקל, גירויים ופריחה בעור, סחרחורות, עייפות וחולשה, כאבי ראש ובחילות. תופעות לוואי נוספות שנקשרו לתרופה כוללות כאמור היפוגליקמיה, וכן רגישות לאור, הפרעות בתפקודי כבד, רמות נתרן נמוכות בדם (היפונתרמיה), תגובות אלרגיות קשות (שוק אנפילקטי) ואנמיה המוליטית.

מגליטינידים

תרופות ממשפחת המגליטינידים (Meglitinides), הקרויות בפי המומחים גם 'גלינידים', דומות בפעולתן לתרופות מקבוצת הסולפונילאוראה, אם כי הן מעודדות הפרשה של אינסולין לטווח הקצר, וההרכב הכימי שלהן שונה. מסיבה זו, תרופות אלו ניטלות לרוב זמן קצר לפני ארוחות או במהלכן, כדי להגביר את הפרשת האינסולין בתום הארוחה.

בקבוצה זו נכללות תרופות עם החומר הפעיל רפאגליניד והתרופה נובוגרד שמשווקת במדינות מערביות אך לא רשומה בישראל, וניתן להשיגה באמצעות טופס 29ג. כמו כן נכללות בקטגוריה זו תרופות המכילות את החומר הפעיל נטגליניד שאינן משווקות בישראל.

אופן פעולה: תרופות אלה משפיעות אף הן על סגירת תעלות האשלגן בתאי הבטא בלבלב, בדומה לתרופות הסולפונילאוראה, אולם במנגנון אחר (היקשרות לאתר אחר) המוביל לפתיחת תעלות סידן ומגביר באופן זה את הפרשת האינסולין מהלבלב.

לפי מחקרים, הירידה הממוצעת בערכי ההמוגלובין המסוכרר בקרב מטופלים במגליטינידים בחלוף שישה חודשי טיפול היא בין 0.5% עד 1%.

מתי משתמשים: לדברי פרופ' ויינשטיין, "תרופות אלו ניתנות לרוב לחולים עם אי ספיקת כליות, מאחר והן אינן מתפנות דרך הכליות, אלא דרך כיס המרה, וכן לחולים עם בעיה באיזון הסוכר, כשרמתו בדם עולה באופן תלול לאחר כל ארוחה, ואפילו ארוחה קטנה. התרופות הללו מונעות את קפיצת הסוכר לאחר האוכל. תרופות אלו אמנם גורמות לתופעות לוואי כמו התרופות ממשפחת הסולפונילאוראה, לרבות היפוגליקמיה ועלייה במשקל, אולם השפעתן מיידית, ולא נמשכת לאורך היום כמו סולפונילאוראה, ולכן גם תופעות הלוואי פחות חמורות".

רפאגליניד (נובונורם, ראפאגליניד טבע, נובוגרד) 

תרופות עם החומר הפעיל רפאגליניד (Repaglinide) כוללות את נובונורם (Novonorm) וראפאגליניד טבע (Repaglinide Teva), והתרופה נובוגרד (Novogard) שמשווקת במדינות מערביות אך לא רשומה בישראל.

אופן נטילה: התרופות נמכרות בטבליות במינונים של 0.5 מ"ג, 1 מ"ג או 2 מ"ג. יש ליטול תרופות אלו מיד עם הביס הראשון בארוחה, והן מונעות את קפיצת הסוכר הצפויה בארוחה. ניתן ליטול אותן עד שלוש פעמים ביום (עם שלוש ארוחות).

סל התרופות: התרופות כלולות בסל הבריאות ממלכתי לחולי סוכרת עם מדד תפקודי כליה GFR נמוך מ-40 יחידות.

תופעות לוואי: תרופות אלו עלולות לגרום להתקפי היפוגליקמיה בקרב אחד לכל עשרה מטופלים, וכן לכאבי בטן ושלשולים. תופעות לוואי נדירות שנקשרו לתרופה כוללות אלרגיה, מחלת לב כלילית אקוטית, הקאות, עצירות, טשטוש ראייה והפרעות בתפקודי כבד.

גליטזונים (תיאזולידנינדיונים) 

תרופות ממשפחת הגליטזונים (Glitazones) המכונות גם תיאזולידינדיונים (Thiazolidinediones) קרויות גם 'ממריצי PPAR', והיו בעבר פופולאריות מאוד בטיפול בסוכרת סוג 2, אולם כיום תפסו את מקומן תרופות מקבוצות אחרות על רקע תופעות לוואי, לרבות עלייה במשקל שעשויה להגיע ל-10 ק"ג כל מספר חודשים, צבירת נוזלים ובצקות, אנמיה, שברים בעצמות ואי ספיקת לב.

תרופת העבר המוכרת בקבוצת הגליטזונים היא אבנדיה. מדובר באחת התרופות שהיו בעשור שעבר פופולאריות מאוד בטיפול בסוכרת, אך בעבודה שפורסמה ב-2007 בכתב העת "ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" שאספה נתונים מ-42 מחקרים, נמצא כי אבנדיה מעלה את הסיכון להתקפי לב ב-43%, ומעלה סיכון לתמותה מהתקפי לב ב-64%, בהשוואה לחולי סוכרת שמטופלים בתרופות אחרות או בתרופות דמה, ובשנת 2010 היא הורדה מהמדפים במדינות האיחוד האירופי בהחלטת סוכנות התרופות האירופית (EMA). בנוסף, תרופות מקבוצה זו שהכילו את החומר הפעיל טרוגליטזון (Troglitazone) הורדו מהמדפים ברחבי העולם בסוף שנות התשעים לאחר שנקשרו לרעילות בכבד.

אופן פעולה: תרופות ממשפחת הגליטזונים נקראות 'ממריצי 'PPAR (קיצור של Peroxisome Proliferator-Activated Receptor Gamma Agonist) נקשרות לחלבון בשם PPAR-G הממוקם בגרעיני תאי הגוף. חלבון זה מעודד יצור אנזימים הגורמים מצידם להגברת הרגישות של הגוף לאינסולין ולניצול גבוה יותר של גלוקוז על ידי התאים, וזאת מבלי להשפיע על רמות האינסולין המופרש מהלבלב, אלא תוך ירידה בייצור הגלוקוז בכבד ועלייה בקליטת הגלוקוז ברקמות שריר ושומן. לפי מחקרים, הירידה הממוצעת בערכי ההמוגלובין המסוכרר בקרב מטופלים בגליטזונים כעבור שישה חודשי טיפול היא בין 1.5% ל-2%.

מתי משתמשים: תרופות אלה משמשות כיום כקו טיפול שלישי בסוכרת סוג 2.

אקטוס

התרופה אקטוס (Actos) המכילה את החומר הפעיל פיוגליטזון (Pioglitazone) היא התרופה העיקרית מקבוצה זו שנמצאת כיום בשימוש בישראל. בהבדל מאבנדיה (שמצויינת בהמשך), אקטוס הצליחה בחלק מהעבודות להראות כי לא רק שאינה מעלה את הסיכון לאירועי לב, אלא אף מורידה את שכיחותם באופן מתון על ידי העלאת רמות הכולסטרול הטוב מסוג HDL. יתרונה של התרופה גבוה בעיקר לחולי סוכרת שעברו אירוע מוחי, מאחר והיא הוכחה כמקטינה בקרוב ל-50% את הסיכון לאירוע מוחי חוזר.

אופן נטילה: בכדורים במינון 15/ 30/ 45 מ"ג, אחת ליום.

סל התרופות: אקטוס כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים לאחר מיצוי הטיפול בתכשירים בכדורים (קו טיפול שלישי) כשערך ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C) שווה או גבוה מ-8%, וניתנת לרישום על ידי רופא מומחה לאנדוקרינולוגיה, מחלות מטבוליות או סוכרת. הטיפול בתרופה יפסק, לפי תנאי הסל, במידה והמטופל מפתח תופעות לוואי לרבות עלייה גדולה במשקל, עלייה גבוהה ברמות הכולסטרול הרע מסוג LDL, בצקות ופגיעה בתפקודי כבד או כשנמצאה ירידה קטנה מדי של פחות מ-1% בהמוגלובין המסוכרר בשלושת חודשי הטיפול הראשונים.

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות זיהומים בדרכי הנשימה, בעיות בראייה, עלייה במשקל, בצקות מקומיות, הרגשת נימול, דלקת בסינוסים, שברים בעצמות בקרב נשים ונדודי שינה, ובמקרים חריגים יותר עלייה באנזימי כבד, התקפי היפוגליקמיה, אי ספיקת לב המהווה סיבוך שכיח בקרב מטופלים הנוטלים אקטוס בשילוב אינסולין (עד 10%) וסרטן שלפוחית השתן המהווה סיבוך לא שכיח בקרב 1 עד 10 לכל אלף מטופלים בתרופה. הקשר בין התרופה לסרטן שלפוחית השתן נמצא במחקרים מסוימים, ונחשב לשנוי במחלוקת. באפריל 2016 דיווחו חוקרים מקנדה כי בהשוואה לחולי סוכרת שטופלו בתרופות אחרות, אלו שטופלו בתרופה המכילה 'פיוגליטזון' היו בסיכון גבוה ב-63% לפתח סרטן בשלפוחית השתן.

הנחיות מיוחדות: למטופלים בתרופה נהוג לבצע בדיקות דם תקופתיות לתפקודי כבד.

קומפטקט

תרופה נוספת במשפחת הגליטזונים – קומפטקט (Competact) –  מכילה את החומר הפעיל פיוגליטזון (Pioglitazone), ואינה כלולה בסל התרופות, וכן אינה משווקת בישראל, אך ניתן להשיגה באמצעות טופס 29ג. התרופה ניתנת בטבליות במינון של 15 מ"ג, אחת ליום.

אבנדיה

התרופה אבנדיה (Avandia) המכילה את החומר הפעיל רוזיגליטזון (Rosiglitazone) הכלולה במשפחת הגליטזונים הייתה התרופה הפופולארית ביותר לטיפול בסוכרת בעשור הקודם, אם כי הורדה כאמור מהמדפים באירופה בשנת 2010. בארה"ב, שם לא אסר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) באופן מוחלט את שיווקה, היא עדיין בשימוש ולאחרונה אף בשימוש גובר. בארה"ב השימוש בתרופה מומלץ לחולים שאינם מאוזנים בתרופות אחרות. גם בישראל התרופה לא נאסרה לשיווק ומומלצת לחולים שאינם מאוזנים בתרופות אחרות וכן לחולים שהחלו בנטילת אבנדיה לפני 2007 והגיבו באופן מיטבי לתרופה. בעבר טופלו באבנדיה 30 אלף ישראלים, אך מאז 2007 ירד מספרם לאלפים בודדים. לדברי פרופ' ויינשטיין, "אבנדיה ממשיכה להיות בשימוש, אך ניתנת פחות ופחות. התרופה דורשת מעקב וכן יש להתאימה לחולים שאינם בסיכון לבצקות וצבירת נוזלים ואי ספיקת לב".

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות במינון של 4 מ"ג או 8 מ"ג, אחת ליום.

סל התרופות: אבנדיה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לחולים לאחר מיצוי הטיפול בתכשירים בכדורים (קו טיפול שלישי) כשערך ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C) שווה או גבוה מ-8%, וניתנת לרישום על ידי רופא מומחה לאנדוקרינולוגיה, מחלות מטבוליות או סוכרת. הטיפול בתרופה יפסק, לפי תנאי הסל, במידה והמטופל מפתח תופעות לוואי לרבות עלייה גדולה במשקל, עלייה גבוהה ברמות הכולסטרול הרע מסוג LDL, בצקות ופגיעה בתפקודי כבד או כשנמצאה ירידה קטנה מדי של פחות מ-1% בהמוגלובין המסוכרר בשלושת חודשי הטיפול הראשונים.

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות כאבי ראש ותסמינים המדמים התקררות. תופעות לוואי נוספות שנקשרו לתרופה במחקרים כוללות כאמור התקפי לב ואי ספיקת לב, וכן ירידה קלה בספירת תאי הדם האדומים, עלייה בכולסטרול, היפוגליקמיה, הפרעות בתפקודי כבד, הפרעות בראייה ושברים בעצמות.

אבנדמט

התרופה אבנדיה נמכרת בשילוב עם מטפורמין בגלולה בשם אבנדמט (Avandamet).

מעכבי אלפא-גלוקוזידאז

מעכבי אלפא-גלוקוזידאז (Alpha Glucosidase Inhibitors) הן תרופות שאינן משפיעות ישירות על העלאת הרגישות לאינסולין או הפרשת אינסולין, אלא מאטות את הפרשת הגלוקוז מהמזון למחזור הדם ומובילות להפחתה ברמות הסוכר בדם. קבוצה זו כוללת תרופות המכילות את החומר הפעיל אקרבוז המשווקות בישראל, וכן תרופות עם החומרים הפעילים מיגליטול (Miglitol) וכן ווגליבוס (Voglibose) שאינן משווקות בארץ. תרופות אלו משמשות הן בשלבים מוקדמים של טרום סוכרת והן בשילוב עם תרופות אחרות לחולים שאובחנו כסוכרתיים.

אופן פעולה: התרופות מקבוצה זו פועלות כך שהן מאטות את תהליך עיכול הפחמימות במעי הדק ובאופן זה מאטות את תהליך הפרשת הגלוקוז מהפחמימות אל מחזור הדם ומפחיתות את רמות הסוכר בדם. תרופות אלו פועלות לטוח הקצר ולכן מקובל לטפל בהן סביב הארוחות, לשמירה על רמות הסוכר בדם אחרי הארוחות. לפי מחקרים, הירידה הממוצעת בערכי ההמוגלובין המסוכרר בקרב מטופלים בתרופות אלה בחלוף שישה חודשי טיפול היא בין 0.5% עד 1%.

מתי משתמשים: יש מדינות כמו הודו וסין שבהן תרופות אלה משמשות כקו טיפול ראשון בסוכרת סוג 2 – במקום מטפורמין. עם זאת, בישראל הן מהוות קו טיפול אחרון, ולדברי פרופ' ויינשטיין, "יש להן תופעות לוואי נרחבות במערכת העיכול, ולעתים גורמות לגזים קשים, כאבי בטן, שלשולים, עצירות ונפיחות בבטן, ויעילותן בהורדת הסוכר קטנה יחסית".

אקרבוז (פרנדאז, אקרוז)

התרופות הכוללות את החומר הפעיל אקרבוז (Acarbose) משווקות בישראל בשמות פרנדאז (Prandase) ואקרוז (Acrose).

אופן נטילה: התרופות נמכרות בטבליות במינון של 50 מ"ג או 100 מ"ג. יש ליטול אותן לפני כל ארוחה עם הביס הראשון, והן מאטות את עיכול הפחמימות במהלך הארוחה.

סל התרופות: התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי לחולי סוכרת מסוג 2.

תופעות לוואי: לתרופות נקשרו בעיקר תופעות לוואי של גזים, רעשים בקיבה, כאבי בטן ושלשולים, בחילות הקאות, הפרעות במערכת העיכול ועלייה באנזימי כבד (בבדיקות דם). תופעות הלוואי נדירות כוללות צהבת ובצקת, חסימת מעיים והפרעות בתפקודי כבד.

סייע בהכנת הכתבה פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון בחולון ונשיא האגודה הישראלית לסוכרת