ניתן לרכוש גלון 15 ליטר במחיר 650 ש"ח לרכישה התקשר:

0557053434 גם בוואצ אפ של האתר או און ליין באתר

חדש – כדורי לאבנה עיזים בשמן זית – לחץ כאן

מאמר מדעי אודות שמן הזית ( למתעניינים)

תכונות מבדילות בין סוגי שמן שונים

לשמני הזית מספר תכונות בהן הם נבדלים זה מזה ונבדקים על ידי "אוֹצֵר שמן זית" (בודק שמן זית):

• דרגת האיכות (כתית מעולה, כתית, זך ושמן מזוכך) – ראו להלן
• צבע (צהוב, ירקרק, ירוק בהיר, ירוק כהה)
• טעם (שילוב רמות המרירות והחריפות)
• ניחוח (ארומה)
• רמת הצמיגות

תהליך ההפקה

הפקת שמן זית נקראת בעברית "עצירה" ונעשית בבית בד. שמן זית איכותי עוצרים בסחיטה במכבש וללא חימום. תהליך זה נקרא "כבישה קרה". בתהליך עצירת השמן שלושה שלבים עיקריים: שבירה וריסוק של הזיתים, סחיטת הזיתים המרוסקים והפרדת השמן מן המוהל. בעבר נעשו שבירת הזיתים וריסוקם במפרכת, מתקן שבו מונחים הזיתים על משטח תחתון עגול, וגלגל אבן גדול וכבד סובב ודורס את הזיתים. את הזיתים המרוסקים מלאו ב'עקלים', סלים שטוחים מיוחדים לעניין זה. העקלים המלאים הוכנסו למכבש לסחיטת השמן מן הזיתים. קורת בית הבד שהועמסה באבנים שמשה כמנוף לסחיטת הזיתים. מאוחר יותר נכנס לשימוש מכבש בורגי ולאחרונה משמש מכבש הידראולי. הנוזל המופק הוא תערובת של שמן ומוהל שהוא בעיקרו מים. לאחר שהנוזל המעורב שוהה זמן מסוים במכלים, נפרד השמן וצף על פני המוהל.

בבתי בד חדישים התהליך מהיר יותר ונעשה במכונות סגורות. הזיתים עוברים במתקן שטיפה והפרדת העלים, משם למכונה המרסקת את הזיתים. דַייסת הזיתים המרוסקים מוזרמת במנות למכבש הסוחט את הזיתים בפעולה מהירה בלחץ גבוה. הנוזל שנסחט מוזרם לצנטריפוגות הפרדה המפרידות את השמן מן המוהל.

אפשר להפיק שמן גם בדרך של חימום הזיתים לטמפרטורה של למעלה מ-35 מעלות ולאחר מכן סחיטתם. תהליך זה נקרא "כבישה חמה" והשמן המופק באמצעותו הוא פחות איכותי. קיימת שיטה אחרת לעצירת השמן ללא כבישה, בה הזיתים מרוסקים עד למצב של עיסה, מוכנסים לכלי ומכוסים במים. לאחר המתנה מספקת, השמן צף על פני המים. ניתן גם להפריד את השמן מן המים בצנטריפוגה, כמו בשיטות אחרות, וכך לחסוך זמן.

דרגות איכות לשמן זית

מועצת שמן הזית העולמית^[2] קובעת רמת איכות לשמן זית לפי תהליך הפקתו ודרגת החומציות שלו. אחוז החמיצות בשמן הזית מציין את אחוז החומצות החופשיות בשמן.

בישראל, איכות שמן זית נקבעה בעבר על ידי ארגון "מועצת הזיתים" ולאחר פירוקו היא נקבעת כיום על ידי ענף הזית במועצת הצמחים (שהיא גוף סטטוטורי). את דרגות החמיצות של שמן זית בישראל קובעות מעבדות במשרד החקלאות ומעבדות המוכרות על ידי מועצת הצמחים.

תו התקן ת"י 191 של מכון התקנים הישראלי (במהדורה משנת 1998) מגדיר שלושה סוגים עיקריים של שמן זית:

• שמן זית כתית: זהו שמן שהופק בכבישה קרה (באמצעות דחיסה והידוק בלבד, בטמפרטורה של 27 מעלות צלזיוס).
  • כתית מעולה (extra virgin): שמן באיכות הגבוהה ביותר ורמת החומציות שלו אינה עולה על 1%.
  • כתית (virgin): שמן באיכות גבוהה, נבדל משמן "כתית מעולה" בכך שרמת החומציות שלו נעה בין 1%-2%.
  • כתית רגיל (light, ordinary): מכיל עד 3.3% חומצות חופשיות. שמן זה לא מצריך סימון מיוחד אולם משווק לעיתים כשמן "לבישול, אפיה וטיגון".
• שמן זית מזוכך (refined): זהו שמן שרמת החומציות שלו הורדה למקסימום של 0.3%. שמן זה עבר זיקוק באמצעות שימוש בחום ובחומרים כימיים. אמצעים אלה מגדילים את כמות השמן המופקת, אך פוגעים בטעם, בצבע האופייני, בריח ובתכולת המינרלים של השמן. לשמן זית מזוכך צבע צהוב והוא אינו בעל ריח אופייני לשמן זית.
  • שמן זית – זהו שמן זית שהופק על ידי ערבוב של שמן זית כתית עם שמן זית מזוכך. בעל חומציות מרבית של עד 1.5%.
  • שמן גפת-זית מזוכך – זהו שמן זית שהופק על ידי מיצוי של זיתים או גפת זיתים. המיצוי נעשה על ידי ממס והשמן עבר זיכוך בסוף התהליך.
  • שמן גפת-זית – זהו שמן גפת-זית מזוכך שעורבב עם שמן זית כתית.
• שמן זית זך (pure): זהו שמן זית באיכות ירודה המשמש רק למאור וקוסמטיקה. בגלל המצאות חומרים כימיים בו הוא אסור למאכל.

הגורמים המשפיעים על דרגת החמיצות הם: מיעוט פגעים ונגעים בפרי הזית, מהירות העברת הפרי לבית הבד בסיום המסיק וניקיון התהליך בבית הבד עצמו.

יתרונות תזונתיים

בשמן הזית כמות גדולה של חומצה אולאית שהיא חומצת שומן חד-בלתי-רוויה, התורמת להקטנת LDL. בכך תורם השמן למניעת מחלות לב, מחלות דם ובעיות בכלי הדם כמו טרשת עורקים.^{[דרוש מקור]}

האיזון בין החומצה האולאית לחומצה הלינולאית דומה לזה המצוי בחלב אם, והוא אופטימלי לספיגת סידן.

שמן הזית מכיל פוליפנולים וויטמין E שהם אנטיאוקסידנטים (נוגדי חימצון), שעל פי הערכה משפרים את ההגנה של הגוף מפני התפתחות תאים סרטניים, ומונעים בליה והזדקנות של תאי הגוף.^{[דרוש מקור]}

טמפרטורת הרתיחה הגבוהה של השמן מקטינה את סכנת הפולימריזציה של השמן, כלומר הפיכת מרכיבים שונים שלו לרעילים.

תעשיית הזיתים

הזית הוא תוצר מזון חשוב במדינות כמו איטליה, במיוחד בספרד ובמדינות אחרות סביב הים התיכון.

טעמו הטבעי של הזית מר מאוד והוא איננו ניתן לאכילה מיד לאחר הקטיף מהעץ. לכן, לאחר המסיק עוברים הזיתים תהליך השריה במים, כדי להרחיק מהפרי את השמנים המרירים, ולאחר מכן עוברים תהליך ארוך של כבישה במלח, על-מנת להכינם למאכל. זיתים שאינם מיועדים לכבישה מופנים לאחר המסיק לבית בד, לצורך מיצוי שמן הזית מהפרי לצורך מאכל, בתהליך הנקרא "עצירה".

אם הזית נקטף טרם עת, כלומר הוא עוד בוסר, צבעו ירוק, אך אם הותר מספיק זמן והשלים את תהליך ההבשלה, צבעו סגול-שחור. בייצור המוני, מזרזים את תהליך ההבשלה של הזית באמצעות תגובה כימית של תהליך חמזור שבמהלכה מוספים חומרים אשר מגיבים עם חומרים בזית וגורמים לשינוי בצבעו. תהליך שינוי זה, בו זית ירוק הופך לזית שחור, נקרא "קליפורניזציה", שכן הוא פותח במקור בקליפורניה שבארצות הברית. לרוב, תהליך ה"קליפורניזציה" מתבצע באמצעות כבישה חמה, שהטמפרטורה שלה עולה על 30 מעלות צלזיוס, יחד עם סולבנטים שונים, אחדים מהם ממשפחת הנפטים ולכן חומרים אלו נחשבים למסוכנים יותר^{[דרוש מקור]}. זיתים שעברו תהליך השחרה משווקים בשם "זיתים מושחרים" וצבעם שחור עז ואילו זיתים שהשחירו בתהליך הבשלה טבעי נקראים "זיתים שחורים" וצבעם נוטה יותר לסגול כהה.

על פי רוב, זיתים שחורים אינם משמשים לייצור שמן, שכן רמת השמן בהם נמוכה. בנוסף לירידה בכמות השמן שבפרי, מביא תהליך הבשלת הזיתים גם לירידה בכמות נוגדי החמצון שבהם.