עשו כמיטב יכולתכם כדי להימנע מירידה ברמת האשלגן, הגורמת לבעיות בכל הגוף, ובמיוחד בשרירים ובעצבים. למרבה הצער, קל להגיע למצבי חסר באשלגן, במיוחד במקרה של שלשול או נטילת תרופות מסוימות. חסר באשלגן יכול להתפתח באיטיות, בעקבות נטילת תרופה מרוקנת, תזונה גרועה, מחלה כרונית או כאבים. התסמינים כוללים חולשת שרירים, עייפות, סחרחורת, רפלקסים ירודים, עוויתות שרירים, הפרעות בקצב הלב ורגישות יתר במערכת העצבים. לעומת זאת, יש מקרים שבהם חסר באשלגן מתפתח במהירות רבה וגורם לכל התסמינים שהזכרתי, כולל הפרעות קצב קשות, בלבול, לחץ דם גבוה או נמוך, הקאות, נפיחות של הבטן, שיתוק, תחושת עקצוץ או נימול והתעלפות.

מחקרים מדעיים רבים נערכו על אודות המינרל החשוב הזה. כיום, ידוע לנו היטב שרמה נמוכה של אשלגן מובילה לסיכון מוגבר ליתר לחץ דם ומוות מהתקף לב או שבץ מוחי. למרבה האירוניה, תרופות רבות לטיפול ביתר לחץ דם עלולות לרוקן את הגוף מאשלגן, שהוא מינרל חיוני לשמירה על לחץ דם תקין! הסימנים והתסמינים האחרים של חסר באשלגן כוללים עצירות, אוסטאופורוזיס, צמא תמידי ומחלת לב.

מווסת את קצב הלב וחיוני לספורטאים

האשלגן חשוב מאוד ללב וללחץ הדם. הוא מווסת את קצב הלב. הוא נקרא אלקטרוליט, שכן הוא מסייע למאזן המים ולהולכה החשמלית בגוף. הוא עוזר לתשדורת העצבית ולהתכווצות השרירים. ללא העזרה האלקטרוליטית הזו מהאשלגן, השרירים לא היו יכולים לעבוד כראוי.

יש הטוענים כי תוספי אשלגן יכולים לעזור לרפא אלכוהוליזם, אבל זה פשוט לא נכון. אנשים שמצויים בתהליך גמילה מאלכוהול, עלולים לפתח חסר באשלגן בשלב הקשה הזה, ולכן, עשויים להזדקק לתוספים בפיקוח רפואי. אולם תוספי האשלגן אינם מפחיתים את התשוקה לאלכוהול ואף אינם מקילים את תסמיני הגמילה. מלבד התרופות נגד יתר לחץ דם, תרופות רבות נוספות מורידות את רמת האשלגן בגוף, כולל תרופות לשיפור הנשימה ומשככי כאבים.

רוב האנשים הבוגרים צורכים כמות מספקת של אשלגן בתזונה. אם מסיבה כלשהי אתם זקוקים בכל זאת לתוספי אשלגן, היזהרו שלא להגיע למצבי עודף, שכן המינרל הזה משפיע על הלב ויש לו אינטראקציות עם תרופות מרשם רבות. לדוגמה, אשלגן עלול לגרום לעלייה מסוכנת ברמת האמילוריד (קלוריל), תרופה לטיפול באגירת נוזלים ובצקות. במינונים הנמכרים ללא מרשם רופא, בעיות כאלו נדירות ביותר. העלייה ברמת האמילוריד נוטה יותר להתרחש בעקבות נטילת אשלגן כתרופת מרשם, שכן מינון החומר בתרופה גבוה פי כמה בהשוואה לכמות המצויה בתוספים.
יש רופאים שרושמים למטופליהם מינונים גבוהים של אשלגן ומקפידים במהלך הטיפול לשלוח אותם לבדיקות דם מדי כמה חודשים. חולים הסובלים ממחלת כליות כרונית יזדקקו כנראה למינונים גבוהים יותר.

בננה. מקור טוב לאשלגן (sxc)

אשלגן מגרה את שכבת הציפוי העדינה של מערכת העיכול, ולכן, אם תיטלו אותו יחד עם תרופות אחרות שקשות לעיכול, כמו אטרופין, בלדונה (הצמח שממנו מפיקים את האטרופין) או התרופות בונות העצם לטיפול באוסטאופורוזיס, אתם עלולים לפתח כיבים. אם אתם נוטלים דיגוקסין, הקפידו לעשות בדיקות דם כדבר שבשגרה, כדי להימנע ממצב של חסר באשלגן (היפוקלמיה). חסר באשלגן בזמן טיפול בדיגוקסין עלול להיות קטלני. מצבי חסר במינרל זה מסוכנים הרבה יותר ממצבי עודף, שכן היפוקלמיה גורמת להפרעות קצב מסוכנות. האם הבנתם את זה? רמה נמוכה מדי של אשלגן מסוכנת הרבה יותר מרמה גבוהה מדי. בדרך כלל זה הפוך!

אנשים שמזיעים הרבה או עוסקים בפעילות גופנית מאומצת, זקוקים יותר מאחרים לאשלגן, ואכן, משקאות הספורט הנמכרים בשוק מכילים את המינרל החשוב הזה. בבתי המרקחת ניתן גם להשיג אשלגן במינון של 20 מיליאקוויבלנט (כמות שוות ערך ל-1,500 מ"ג). לרוב, יחידת המדידה של אשלגן בבדיקות מעבדה היא מיליאקוויבלנט, אף שמינון התוספים מחושב לפי מיליגרמים. רוב התוספים הנמכרים בחנויות בטבע מגיעים במינון של 99 מ"ג. למה לא 100? אין לי מושג!

סוגים שונים של תרופות המבוססות על אשלגן, נמכרים במרשם רופא. הדוגמאות הנפוצות הן Slow-K, מינרלמיקס עם אבץ, פוטסיום כלוריד, אלקלסולב, ברונכולייט, תמיסות פוטסיום, קוד-גאויקול, אוקסקטין, פרטוזול ועוד. יש ליטול אותן עם אוכל וכוס מים מלאה. אולם, בין שאתם נוטלים את המינונים הגבוהים או הנמוכים של אשלגן, חשוב לציין שזהו מינרל קשה לעיכול שעלול להגביר את הסיכון לפגיעה בשכבת הציפוי של הקיבה והוושט. הוא עלול אפילו לנקב חורים קטנים בשכבת הרירית המצפה את הוושט, הקיבה או המעי. השפעה זו נפוצה יותר בעקבות נטילת אשלגן בצורתו הנוזלית ללא כמות מספקת של מים. מחקרים מצאו כי גם התוספים בשחרור מושהה, שלרוב נמכרים במרשם רופא, עלולים לגרום לכיבים.

אחת הדרכים למנוע את הפגיעה במערכת העיכול, היא לקנות תוסף אשלגן בצורת אבקה (הנמכר ללא מרשם רופא) ולהוסיף ממנו מעט למי האמבט. המינרל נספג ישירות בעור בדיוק כמו המגנזיום. אולם הקפידו להשתמש במינונים נמוכים בלבד, כפי שמצוין על גבי האריזה. המינון של אבקת אשלגן חייב להיות נמוך יותר מזה של מלחי האפסום. אי אפשר לשפוך מהם כמות גדולה לתוך המים ולהירגע. השתמשו רק בכפית או כוס מדידה קטנה, בהתאם להוראות המופיעות על האריזה. התייעצו עם הרופא המטפל שלכם לגבי המינון המומלץ עבורכם.

אם אתם נוטלים תרופות מרשם או סובלים ממחלה כרונית, תוספי אשלגן עלולים להוביל אתכם למצב של עודף במינרל זה, אף שכאמור, מצבי חסר (היפוקלמיה) מסוכנים ללב הרבה יותר ממצבי עודף (היפרקלמיה). אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לתוספת אשלגן, נסו להשיג אותו בתזונה או התייעצו עם הרופא המטפל לגבי המינון שמתאים לכם.

תסמיני עודף אשלגן כוללים שלשול, בחילה, כאבי בטן או בלבול. אצל חלק מהאנשים הצורכים מינונים גבוהים מדי, או כאלה הסובלים ממחלה בדרכי העיכול, עלולה להופיע צואה שחורה, המעידה על דימום פנימי. במקרה כזה, הפסיקו מייד ליטול את האשלגן והתקשרו לרופא. סימני אזהרה נוספים לעודף אשלגן הם האטה בפעימות הלב, ירידה בתחושה, חרדה, עייפות, תחושת כובד ברגליים ועקצוצים בכפות הידיים, הרגליים או השפתיים.