דרכי השתן

דלקות בדרכי השתן
מלבד היותו פסולת המופרשת מהגוף, השתן משמש כסממן להימצאות חיידקים דלקתיים בגוף. שינוי צבעו, תחושת צריבה בעת הטלתו וזיהוי דם בשתן, הם סימנים המעידים על התפתחות דלקת בדרכי השתן.
הדלקת בדרכי השתן נוצרת כתוצאה מזיהום ותוקפת למעלה מ-60% מאוכלוסיית הנשים במהלך חייהן. על אף שהדלקת נפוצה יותר בקרב נשים, גם גברים נמצאים בסכנת הידבקות וגם הם נדרשים לטיפול מהיר ברגע שמופיעים הסימנים הראשונים.
במרבית המקרים, מקור הזיהום בדרכי השתן הוא בחיידקים מסוג E. coli (אי קולי), הנודדים מפי הטבעת או מהפרשות וגינליות אל תוך השופכה – ומשם אל שלפוחית השתן. הזנחת הטיפול עלולה להיות מסוכנת עם הפיכת הזיהום לכרוני, ותוך הידרדרות בתפקוד הכלייתי הסכנה מגיעה עד כדי אי-ספיקת כליות.
בתגובה, מפעיל הגוף מספר מנגנוני הגנה על דרכי השתן. העיקרי שבהם הוא השתן עצמו – הטלת השתן שוטפת החוצה את החיידקים הפתוגניים ומונעת את היצמדותם על דופנות דרכי השתן. בנוסף, דרגת ה-pH החומצית של השתן מעכבת את התפתחותם של מרבית סוגי הפתוגנים.
סימנים לדלקת בדרכי השתן
דלקת בדרכי השתן מאופיינת בשלל תסמינים, ביניהם: צריבה וכאב בעת הטלת שתן, צבע שתן כהה, תכיפות בהטלת שתן, הטלת שתן מספר פעמים בלילה, הופעת דם בשתן, כאבי בטן, כאבי גב, עלייה בחום הגוף ואף רגישות יתר באזור המותניים. במידה שהתגלתה סטייה בספירת כדוריות הדם הלבנות, מדובר ככל הנראה במעורבות של הכליות בדלקת.
אילו גורמים מגבירים את הסיכון לזיהום בשלפוחית השתן?
אבנים בכליות (עלולות לחסום את מעבר השתן וליצור דלקת
פגם מולד במבנה מערכת השתן
תקופת היריון (מעלה את הסיכון ב-50%)
התאפקות ממושכת בהטלת שתן
חולשה של המערכת החיסונית
קיום יחסי מין
התקן דיאפרגמה
חוסר איזון הורמונלי
מצבי מתח (סטרס)
מניעה, תזונה נכונה ותרופות
הקפדה על היגיינה נאותה, הטלת שתן לאחר מגע מיני והימנעות מהתאפקות עשויות לצמצם התפתחות דלקת בדרכי השתן. בתוך כך, חשוב מאוד להרבות בשתייה שתגביר את הצורך בהטלת שתן ותשטוף החוצה את החיידקים מדרכי השתן. כתזונה מונעת, רצוי להימנע מצריכת סוכר לבן ומפחמימות מזוקקות – רכיבים אלה מחלישים את תנגודת הגוף למזהמים ומעודדים התרבות חיידקים פתוגניים.
חשוב מאוד להקדים ולטפל בדלקת בדרכי השתן מיד עם הופעת אחד התסמינים. מומלץ להיבדק בהקדם אצל רופא – ולאחר ביצוע בדיקת שתן כללית ובדיקת שתן לתרבית חיידקים, ייקבע הטיפול האנטיביוטי הראוי.
על פי רוב, אנטיביוטיקה משמשת כטיפול תרופתי מקובל לזיהומים כרוניים. עם זאת, קיימת במעיים ובנרתיק אוכלוסיית חיידקים פרוביוטיים ידידותיים הרגישים גם הם לאנטיביוטיקה. שימוש באנטיביוטיקה יכול להביא לעיתים לחוסר איזון של חיידקים אלו. על מנת לשמור על היגיינת מערכת העיכול, המין והשתן מומלץ ליטול במקביל לאנטיביוטיקה תוסף פרוביוטי המכיל מינון גבוה של חיידקים פרוביוטיים.